ראיון עם תומר חמד

July 12, 2019

 

תומר חמד הוא שחקן כדורגל מקצועני מהטובים של ישראל בדור האחרון. הקריירה הבינלאומית שלו כוללת 8 עונות בליגות הבכירות של אירופה - הספרדית והאנגלית והופעות רבות במדי נבחרת ישראל. שמו הולך לפניו כדוגמא לספורטאי ערכי ומסור. היה לנו הכבוד לראיין אותו בדרכו לאימון (ברכבת) של קבוצתו באנגליה . 

 

 

 

תומר, המון תודה על הזמן שאתה מקדיש לראיון מתוך הלו"ז העמוס שלך בהכנות לעונה בפרמייר ליג. תוכל לספר לנו איך התחלת לשחק כדורגל ואיך התפתחת בתור שחקן? למה לדעתך דווקא אתה זה שהצלחת להגיע לאן שהגעת?

 

בשמחה. גדלתי בקריית טבעון. בתקופת היסודי התנסיתי בחוגי ספורט שונים, בכל דבר שהיה אפשרי -  כדורסל, כדורעף, פינג פונג. בכל תחום המאמנים היו אומרים לאבא שלי שאני טוב ושכדאי לי להשקיע באותו ענף כי יש לי כשרון. אבל אז בכיתה ד’ בערך התחלתי חוג כדורגל - וכבר באימון הראשון הרגשתי שזה משהו יחודי והבנתי שזה מה שאני אני הכי אוהב. חוץ מהמסגרת הזאת של פעמיים בשבוע אהבתי גם לראות כדורגל בטלויזיה ולשחק עם חברים. בשבילי הכדורגל האמיתי זה לשחק עם החברים בשכונה-שם אתה נהנה ומוצא את האהבה למשחק. ההורים שלך היו ספורטאים? הורים לא, אבל יש לי במשפחה ספורטאים. סבא שלי מצד אבא היה אלוף הארץ בהרמת משקולות. סבא מצד אמא היה שופט כדורגל בפולין. הוא נפצע במלחמת העולם השניה. אחי הגדול שיחק כדורסל ואחי הבכור היה שחקן נבחרת ישראל בכדורמים. כדורמים מאוד פופולרי בקריית טבעון, אבל אני דווקא לתחום הזה פחות התחברתי. אתה הכי קטן במשפחה? כן, יש לי שני אחים גדולים ואחות. בכיתה ה' התחלתי ללכת פעם בשבוע לבית הספר לכדורגל של מכבי חיפה. שם אחרי תקופה היו בוחרים שחקנים לליגה ואותי לא בחרו. לקחתי את זה קשה, בכיתי. היה לא נעים ולא רציתי להמשיך שם. ואז נפתח בנהלל בית ספר לכדורגל של הפועל חיפה והצטרפתי אליו. הייתי שם 3 שנים. זה בית ספר לכדורגל שהפך להיות קבוצת ליגה ומאוד אהבתי לשחק שם בליגה מול קבוצות טובות אחרות. הייתי אחד הבולטים ואז בגיל 13 ראו אותי מאמנים של מכבי חיפה והציעו לי לעבור למכבי חיפה. במכבי מהרגע הראשון סומנתי כאחד עם פוטנציאל ובסוף הייתי מאלה שעשו את זה והגיעו לבוגרים.

 

בתור תלמיד בית ספר שלא גר ליד מגרש האימונים, איך התמודדת עם לוח הזמנים של האימונים?

 

זה באמת היה לא פשוט. זה היה לוותר על השלב הזה של הילדות, לוותר על בילויים. כל ילד לוקח את זה יותר קשה או פחות, לי זה לא הפריע כי כדורגל היה הכל בשבילי. הייתי נוסע אחרי בית הספר באוטובוס לתחנה מרכזית בחיפה ומשם עוד אוטובוס למתחם האימונים. לפעמים אבא היה לוקח אותי כשהיה יכול. בתור ילד להיות בדרכים לקח ממני הרבה שעות. הייתי חוזר הביתה בערב, מכין שיעורים והולך לישון. לא היה זמן לנוח או לראות טלויזיה כמו ילד רגיל. מגיל מאוד צעיר הייתי צריך להתרגל לשגרה של עבודה של 4-5 פעמים בשבוע, ככה עד גיל 17. הייתי גם מתאמן לבד ליד הבית. אבא שלי עודד אותי להתאמן יותר, היה קונה לי מתקני עזר להתאמן בבית - לדוגמה כדור כזה שתולים והוא חוזר. לדעתי אני לא זוכר שאז מישהו שבגיל הזה של נערים ונוער היה עושה משהו מעבר- אתה חושב שכבר אין עוד מה להוסיף.

 

כשעליתי לבוגרים הגיעה נקודת המפנה. עד גיל 19-20 עוד שיחקתי עם הנוער. פתאום אין יותר ליגת נוער ואתה כבר לא הכוכב, אתה שחקן צעיר שצריך להשתלב. פתאום נפל לי האסימון שאני לא יכול להצליח ולהגיע לאן שאני רוצה בלי לעשות יותר. אם אני רוצה להצליח מעבר אז אני צריך לעשות יותר מכולם. בשלב הזה דן ולנסי נכנס לתמונה. למזלי זה הגיע בשלב הזה. הייתי שמח אם זה היה מגיע מוקדם יותר. התחלנו לעבוד עלי כפרויקט. מתכננים לעבוד שעות נוספות או הרבה מעבר למסגרת הקבוצה כדי לבנות את תומר השחקן ברמה הכי טובה. כולם עשו בדרך כלל אימון אחד ביום, לפעמים שניים. אני הייתי עושה שלושה אימונים ביום. היינו בונים סוג של תוכנית שבועית ומכניסים בנוסף לקבוצה אימוני חדר כושר, אתלטיקה, טכניקה, פילאטיס, חיזוקים. הייתי בא לפני אימון קבוצה ליחידת אימון בחדר כושר. אחרי אימון קבוצה עבודה עם כדור או סיומת מול השער. אחר כך הולך הביתה לנוח ובערב אתלטיקה. אז אתה מרגיש שכשכולם מתקדמים בקצב מסוים אתה מתקדם בקצב מהיר יותר. אין תוצאה מיידית וזה לוקח זמן. ידעתי שאני מכוון לטווח ארוך ולכן גם אם בשבת לא הבקעתי או לא שיחקתי זה לא היה משנה לי כי ידעתי שיום למחרת אני חוזר להתאמן שוב. זה כלל גם עבודה מנטלית – להאמין בעצמך שאתה יכול להגיע הכי רחוק, להתרכז בפעולות הקטנות ולעשות אותם במאה אחוז, כל אימון להיות חזק ותמיד בראש. אולי זה מה שהבדיל אותי. לא היה לי דגש על תקופה טובה, גול פה ושם ולנוח על זרי הדפנה. הסוד היה בניה באותה דרך, דרך מוסר עבודה ולא בפיקים. לא הכל היה ורוד, היו משברים, אבל מה שהיה מחזיק אותי זה שידעתי שאני נותן את המקסימום מכל הבחינות. את זה אני אומר לצעירים, אם אתה עושה את המקסימום אז תהיה שלם עם עצמך, ושכל מה שתלוי בך עשית. כל שחקן יכול להשתפר. היה לי כשרון אבל הצלחתי להשתפר בעבודה אינטנסיבית. זה לא הספיק לי להצליח רק לצאת לחו"ל, אלא גם כשיצאתי לחול זה לא גרם לי לעצור. המטרה לא רק לצאת לחו"ל אלא גם להצליח להתברג- פה באות התכונות שציינתי: מוסר עבודה, חוסן מנטלי והאופי כשאתה צריך להתמודד עם קשיים ולסגור פערים. כשהגעתי לליגה הספרדית הייתי נחות מהרבה בחינות והיה צריך לבוא ולסגור את הפער ולהתמודד עם תקופות שלא הולך. דבקות במטרה ואופי תמיד גם נתנו לי נקודות זכות גם אצל מאמנים. הייתי תמיד עובד הכי קשה באימון. לשמחתי באתי בשל פיזית ומנטלית למעבר בזכות העבודה של 3 שנים לפניכן. 

 

האם לדעתך הבדלי רמות בין ישראל ואירופה נובעים מעבודה יותר חובבנית בגילאי הילדים?

 

ללא ספק ילד בישראל מקבל בסיס פחות טוב בתור שחקן צעיר. אפשר לראות את זה כשהוא מגיע לבוגרים. יכול להיות שחקן טוב וכשרוני אבל לא עם יכולות טכניות כמו שחקן צעיר בגילו בחו"ל. עובדה ששחקן ישראלי צריך כמה שנים בליגה ישראלית כדי להגיע למצב שהוא יכול להגיע לליגה באירופה. אבל שם השחקנים עולים מהנוער. אני הגעתי לליגה הספרדית בגיל 24 וראיתי שצעירים שעולים מהנוער עושים את הפעולות יותר טוב ממני. הרגשתי שאני צריך לעבוד על זה כל יום בשביל להשתפר. בישראל שחקן עולה לבוגרים ואז מתחילים לעבוד איתו על הרמה בתנועה למשל, משהו שהוא כבר אמור לבוא איתו בתור ילד מוכן. מה שאני רואה בברייטון זה די שונה. מתאמנים פה 12 ילדים על שני מאמנים ברמה גבוהה וכל ילד יכול לקבל הערות הכי נכונות. אירחתי פה ילד שהגיע מהארץ והוא היה בהלם מהתנאים ואמר שזה לא מתקרב למה שיש בארץ. לא רוצה להגיד מילה רעה, רק אומר שיש הבדלים.

 

איך מתמודדים עם ישיבה על הספסל? האם עדיף להיות מחליף בקבוצה טובה יותר או כוכב בקבוצה טובה פחות. איך מאזנים בין השניים, בעיקר לחלוץ שיותר קשה לו בקבוצה קטנה לקבל הזדמנויות להבקיע שערים?

 

רוב השחקנים הישראלים הגיעו לקבוצות קטנות. יש אפשרות ללכת לליגה ברמה פחות גבוהה, שם יש אפשרות להבקיע יותר שערים. בכל מקרה אפשר לעשות דברים רציניים בכל מקום בהתאם לליגה שאתה נמצא בה. אפשר ללכת לליגה חזקה ולהילחם בשחקנים הכי טובים בעולם או ללכת לליגות פחות חזקות וליהנות מדברים אחרים כמו להיות יותר בצמרת ולהבקיע יותר שערים. כל אחד יכול לחשוב אחרת ולשאוף הכי רחוק לפי המטרות שלו. לשמחתי הצלחתי להתמודד ברמות הכי גבוהות ולא חזרתי מהר לישראל. לגבי לא לשחק יכול להגיד שזה חלק מהמקצוע, אבל בשלב ההתפתחות יותר חשוב להיות בהרכב. אם הייתי יושב במכבי חיפה על הספסל אחרי שעליתי מהנוער היה לי קשה להתקדם. כשהבנתי שאני לא בתוכניות לא היה לי מה לחפש כאופציה רביעית או חמישית. לעומת זאת, יש שלבים בקריירה שזה חלק מהעניין. צריך להיות חזק מנטלית ולדעת שזה רק עניין של זמן ואתה תוכיח למאמן. אני אומר להרבה שחקנים שיכול להיות שמאמן יגיד שאתה לא מספיק טוב, אבל שחקן צעיר לא יכול לעצור את הקריירה בגלל זה. מאמנים משנים דעה, וגם מאמנים מתחלפים ואפשר גם להחליף קבוצה. צריך גם לדעת לעבור תקופות פחות קלות ולא רק כשהכל טוב.

 

מה אתה ממליץ לילדים ושחקנים צעירים שרוצים להגיע לרמות הגבוהות?

 

היום לדעתי כל ילד עם כשרון הכי בסיסי יכול להגיע אם לא לחו"ל אז לליגת על לפחות’ אם יקריב הכל ויתרכז בעבודה נכונה בניה לתווך הרחוק. אני דוגמה לשחקן שלא כיכב בישראל אבל יצא לחו"ל והצליח. זה לא היה קורה אם אני לא הייתי לוקח את הקריירה שלי כפרויקט בשלבים האלה של הנערים ונוער. אומנם אני את העבודה האמיתית התחלתי בגיל 19, אבל הייתי ממליץ מגיל יותר צעיר. כשהילד בן 10-12 הוא צריך בעיקר להנות ולאהוב את זה. אבל ברגע שהוא מבין שזאת הקריירה שלו הוא צריך להבין שהוא הולך להקריב הרבה. אני ויתרתי על הרבה דברים ואת רוב היום בניתי סביב הקריירה וזה השתלם לי. לדבוק ולהאמין במטרה גם ברגעים יותר קשים. גם אם המועדון נותן הרבה כלים, יש הרבה אנשי מקצוע טובים שיכולים לעזור לשפר כל פרמטר. אפשר להשתפר הרבה בדברים שחשובים לך אם עובדים על זה בצורה ממוקדת בנוסף לאימונים של הקבוצה. לדוגמה לעבוד על דיוק במסירה או סיומת מול השער. בענפים אחרים הספורטאים מגיעים לרמות הכי גבוהות כי מקריבים. כבר בשלב של גיל 13-14 הילד יודע מה התפקיד שלו על המגרש. צריך להבין מה המשמעות של התפקיד שלו כשחקן בקבוצה. לפרק את הכל לפרמטרים. רמת מקצוענות, מוסר עבודה, כושר גופני. להבין שכל פרמטר כזה אם הוא ברמה x,אז הוא צריך כל שנה לשפר בכמה אחוזים. גם פרמטרים חלשים וגם חזקים. חלשים על כמה וכמה. צריך להקיף את עצמך באנשים הנכונים. היום אפשר למצוא פתרונות, אפילו לקחת מאמן אישי. אפשר לבוא כמה חברה באותו תפקיד כסוג של קבוצת אימונים כדי להוריד עלויות. קשר עם חלוץ ביחד למשל. הכי חשוב זה לעשות את הכל בשביל עצמך ולא בשביל חברים או הורים - ההחלטה צריכה להיות בלב וזה חייב לבוא מבפנים. אם זה בשביל מישהו אחר אי אפשר יהיה לתת את הכל.

 

איך הילדים גדלים באנגליה?

 

פה בברייטון יש אקדמיה בין הטובות באנגליה. יש להם תנאים טובים של לימודים שמתאימים לסדר יום של אימונים, מורים פרטיים, לימודי העשרה. מסדים להם משפחות אומנות והם ישנים שם. מתאמנים 12 ילדים על שני מאמנים. מתחילים מתחת לגיל 11. יש הרבה חברה מהבוגרים שעוברים להיות מאמנים באקדמיה. מתרכזים באיכות ולא בכמות, זה לא בשביל לעשות כסף. יצא לי לדבר עם מנהל האקדמיה, הוא אומר שהם לא יחזיקו שחקן אם הוא לא מספיק טוב ויעדיפו להעלות שחקן מגיל יותר קטן במקום. הם עושים התרשמות ומיונים ומקבלים רק כאלה שיכולים להצליח. מתייחסים אליהם כמו אל מקצוענים כבר בגיל הזה. זה יפה כי ילד שנותן מגיל צעיר את עצמו לכדורגל רוצה להרגיש שהוא כבר מקצוען.

 

 

איך אתה רואה את התפקיד של שיטות אימון והתאוששות מתקדמות בא לידי ביטוי? איך זה שונה בחו"ל לעומת ישראל?

 

אני חושב שהיום הדברים בארץ השתנו מהתקופה שלי אבל אני פחות מכיר. למשל אז היה סיפור סביב  הג'י-פי-אס שג'ורדי קרוייף הביא והיום כולם כבר משתמשים בזה. כשאני יצאתי לחו"ל, ישר היה לי את זה. במועדונים בחו"ל, אפילו קטנים כמו מיורקה וברייטון, אתה מקבל את כל התנאים. יש מלא מגרשי אימון, אמבטיות קרות וחמות, חדר כושר. יש חדר אוכל (בספרד זה פחות מקובל בגלל התרבות – שם אוהבים לאכול בבית). יש את כל אנשי המקצוע וצוות רפואי -  זה הרבה אנשים. יש את כל התנאים שצריך כדי להעביר שם את כל היום. יש נתונים שנאספים באימון כמו למשל כמה רצת. לא יודע אם יש היום את כל זה בישראל. אתה מגיע בבוקר, בודקים את מצב המינרלים, בדיקות מתיחות שריר, ניתורים, כח של השריר. יש אימונים בסיסים שאלה אימוני קבוצה וכושר. יש אימוני אישיים של הצוות עצמו, עם עוזר מאמן או מאמן כושר גופני. אבל לרוב שחקן שרוצה לשפר משהו מסויים פונה לצוות האימון והוא והמאמן נשארים אחרי הצהריים לעבוד על זה. בסוף כל מה שאתה רוצה אתה תקבל אבל גם יכולים להגיד לי מה את צריך לשפר. עושים בדיקות דם בתחילת השנה ובמהלך השנה כמה פעמים. מודדים אחוזי שומן. נותנים תוספי מזון אחידים לכולם ובנוסף תוספים מותאמים אישית לכל שחקן. לפעמים מבקשים לעשות אמבטיית קרח אחרי האימון. יש גם מתקן שהוא עוד יותר קר מאמבטיית קרח. זה בעצם חדר קפוא בטמפרטורה של מינוס כמה מעלות ומחייבים אותנו מדי פעם להשתמש בו להתאוששות.

 

מה התוכניות שלך להמשך הקריירה?

 

בשלב הזה בקריירה אני רוצה להיות במקום טוב ולדעת שאני בתוכניות ובונים עלי לשחק ושאוכל לבוא לידיי ביטוי. הגעת למקומות שחלמתי להגיע אליהם ואני מודה לאל כל יום על זה. באופן טבעי מדברים איתי על חזרה לארץ וקבוצות רוצות להחזיר אותי. אני רוצה להישאר כמה שאני יכול, כי לא כל אחד זוכה להזדמנות כזאת. בסופו של דבר כמה שחקנים ישראלים זכו לשחק גם בליגה הספרדית וגם אנגלית? כל עוד רוצים אותי ברמות האלה ואני ממשיך להציג יכולת טובה אני מתכוון להישאר, עד שיגיע השלב לחשוב על הצעד הבא אם לחזור לישראל או לסיים פה את הקריירה.

 

תומר תודה רבה על הזמן שלך והמון הצלחה בליגה ובנבחרת!

 

בכיף!

 

Please reload

Our Recent Posts

ראיון עם נתן לוי

August 21, 2020

ראיון עם אבישי סמולר

January 27, 2020

ראיון עם תומר חמד

July 12, 2019

1/1
Please reload

Tags

Please reload

 

Contact

Follow

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

972-546415061

©2018 by Israel Sports Excellence Foundation